חיסונים לילדים וטבלת החיסונים

לצפיה בטבלת החיסונים

צהבת B


אחד מהזיהומים השכיחים בעולם המתפתח והמפותח (300,000 הדבקות חדשות כל שנה בארה"ב). זמן אינקובציה ארוך ביותר – חודשים.  וירוס עמיד ומדבק ביותר (גם אחרי ימים באוויר)

הפטיטיס B הוא נגיף ממשפחת ההפטדנה. הוא עשוי לגרום למחלה חריפה וכן למחלה כרונית. ההדבקה בנגיף היא דרך נוזלי הגוף – מגע עם דם נגוע או העברה ביחסי מין. סוג נוסף של העברה היא העברה אנכית – מהאם לעובר. בגלל סכנה של הדבקה זו, ניתן החיסון ביום הראשון לחיים. כל אם רשאית לבדוק האם היא נשאית של הנגיף במהלך ההיריון ולפעול בהתאם.

95% מהחולים מתגברים על הזיהום ויוצרים נוגדנים כנגד הנגיף. כ 5% מן החולים מפתחים זיהום כרוני. מהלך נדיר של המחלה עשוי לגרום לכשל כבדי חריף (0.5%-1%) – מחלה פולמיננטית, ולהביא להרס הכבד תוך ימים עד שבועות עם 80% של מקרי מוות. ככל שגיל ההדבקה צעיר יותר הסיכון למחלה כרונית גדול יותר. הפטיטיס B כרונית מובילה להתפתחות שחמת הכבד (החלפת הרקמה התפקודית של הכבד ברקמת צלקת) וכשל כבדי, והיא מעלה מאוד את הסיכון ללקות בסרטן הכבד .

החיסון ניתן בארץ בלידה, בגיל חודש ובגיל  6 חודשים. והוא חלק משגרת החיסונים משנת 1998 .
• תינוק לאם הידועה כנשאית להפטיטיס B חייב לקבל גם אימונוגלובולינים כנגד המחלה.
יש להשלים את החיסון סביב גיל ההתבגרות.

צהבת A

מחלה שכיחה בארצות מתפתחות

הפטיטיס A הוא נגיף מסוג RNA. הפטיטיס A היא הסיבה השכיחה ביותר להפטיטיס חריפה, ואינה מתפתחת למחלה כרונית.  מצב מסכן חיים. התופעות הנצפות – עליה מהירה בבילירובין, אנצפלופטיה דימומים ובצקות. התמותה גבוהה והטיפול כולל השתלת כבד דחופה.
זהו אנטרוירוס שעובר מן הצואה דרך מזון או מים מזוהמים או דרך נוזלי הגוף. זיהום בהפטיטיס A יוצר חיסון לכל החיים כנגד המחלה.

קיימים שני חיסונים להפטיטיס A: חיסון פעיל וסביל. בישראל מחוסנים משנת 2004 ילדים בחיסון הפעיל כחלק משגרת החיסונים. בעת הגיוס לצה"ל מחוסנים כל המתגייסים בחיסון הסביל.
הטיפול בהפטיטיס A הוא טיפול תומך, וכולל שתייה מרובה ומנוחה. שיעורי המוות מן המחלה הם 0.01%, כשילדים בני פחות מחמש שנים ומבוגרים מעל גיל 50 מהווים את מרבית מקרי המוות.
החיסון ניתן בגיל שנה וחצי.


שיתוק ילדים (פוליומייליטיס, Poliomyelitis)
 

היא מחלה של מערכת העצבים. המחלה נגרמת על ידי נגיף הפוליו וירוס ממשפחת האנטרווירוסים, וירוס הגורם למחלות מעיים. בעבר היה שיתוק הילדים מהמחלות הנפוצות בעולם, והביא למותם של רבים. לעתים נמצאות כיום עקבות של הנגיף במי השופכין של ערים גדולות.בדרך כלל גורם הנגיף לזיהום ללא תסמינים כלל או  לתסמינים קלים בלבד: חום, כאבי שרירים, כאבי גרון ושלשולים, ללא סיבוכים. במקרים חמורים המחלה מובילה לשיתוק זמני או קבוע ואף למוות. במחלה השתוקית , ישנה פגיעה בקבוצות שריר, הגורמת לחולשה ולרפיון. בשלבים הראשונים תתכן פגיעה מפושטת יותר במוח, שגורמת לכאב, לאריתמיה ולבעיות נשימה.
משנת 1988 הסיבה השכיחה ביותר למחלה היתה קשורה לחיסון המוחלש שניתן בפה.
מ 2006 ניתן החיסון המומת בלבד והוא חלק מהחיסון המחומש שניתן בגיל 2, 4, 6 חודשים ושנה.

טטנוס


המחלה נגרמת על ידי רעלן (טוקסין), נוירוטוקסין המיוצר על ידי החיידק קלוסטרידיום טטני. אחד הטוקסינים החזקים הידועים.
החיידק הוא אנארובי אובליגטורי הנמצא בקרקע ובהפרשות בע"ח. ההידבקות בדרך כלל באה מפצע מזוהם כגון חתך או דקירה עמוקה.
המחלה יכולה להיום מקומית או מפושטת, הסימנים הקליניים מופיעים בד"כ כשבועים לאחר הפציעה. התמונה הקלינית מאוד דרמטית, והאבחנה לכן היא קלינית. הסימנים השכיחים הם התכווצויות בשרירי הלסת אשר בעקבותיו באים קשיי בליעה וצפידה בשרירים אחרים בגוף.
כאשר הטוקסין מגיע מהרקמה הפגועה לעצב, לא ניתן לעצור את התהליך, לכן ישנה חשיבות רבה לטיפול המונע והמוקדם.
טיפול מונע – חיסון
טיפול בחשד לזיהום בחיידק – שטיפה ניקוי וחיטוי, הזרקת אימונוגלובולינים לשריר.
החיסון  הוא חלק מהחיסון המחומש וניתן בגיל 2,4,6,חודשים וגיל שנה.

דיפטריה


חיידק הדיפטריה מתיישב בלוע, ומתפשט באמצעות טיפות מהפרשות האף והלוע לסביבה. משך תקופת הדגירה נע בין יומיים לשבוע. החיידק גורם לדלקת בלוע תוך כדי יצירת קרום, אשר עלול לחסום את נתיבי האוויר, ולגרום חנק. נוסף לכך החיידק מפריש רעלן (טוקסין), אשר עלול לתקוף את שריר הלב ולגרום לדלקת של השריר (Myocarditis). סיבוך מאוחר יותר מהרעלן הינו פגיעה במערכת העצבים ושיתוק. הטיפול במחלה הוא, כמובן, מניעה באמצעות חיסון. בזמן מחלה חריפה הטיפול הינו מתן אנטיטוקסין, כדי למנוע את השפעת הרעלן, ואנטיביוטיקה נגד החיידק עצמו.
מאז 1970 לא נרשמה מגיפה, אך המחלה עדיין קיימת במקומות אנדמיים. סיכון של 10% לתמותה.  קונטרה-אינדיקציה לחיסון – תגובה נוירולוגית או תגובה של רגישות יתר לחיסון קודם
ניתן כחלק מהחיסון המחומש בגיל 2, 4, 6 חודשים ושנה.
 


שעלת


חיידק השעלת - Bordetella Pertussis  - הינו גורם למחלה ממושכת בדרכי הנשימה, בעלת סיכון ניכר, במיוחד בתקופת הינקות. משך תקופת הדגירה הוא שבוע, שלאחריו מופיע חום מלווה בהפרשה מרובה מהאף, שלב הנזלת (קטרלי), שנמשך 1-2 שבועות. בהמשך מופיע שיעול שמחמיר בהדרגה, המופיע בהתקפים, שבסופם מופיע "Whoop", הקורה בזמן שהילד שואף אוויר במאמץ, לאחר התקף ממושך של שיעולים חוזרים, אופיני גם הצורך בהקאה לאחר ההתקף. זהו השלב הקשה והמסוכן. הילד עלול לסבול ממצוקה נשימתית עם כיחלון והפסקת נשימה. לא נדיר לראות שטפי דם בקרנית העיניים, עקב לחץ שנוצר מהשיעולים החוזרים. ולאחריו יש שלב החלמה, שבו השיעול פוחת בעוצמתו ובתדירותו. החיידק המחולל ניתן לבידוד מתרבית הנלקחת מהלוע ומהאף רק בשלב הראשון של המחלה, שבו, בדרך כלל החשד שמדובר בשעלת אינו גדול.

סיבוכי השעלת דלקת ריאות, בעיות נשימתיות בהמשך החיים, פרכוסים אנצפלופטיה. הטיפול בשעלת הינו ברוב המקרים סימפטומטי. אם המחלה מאובחנת בשלב הראשון, טיפול באנטיביוטיקה למניעת הדבקה.
ניתן כחלק מהחיסון המחומש בגיל 2, 4, 6 חודשים ושנה.
החיסון מגן מפני המחלה רק ב 80% ולכן יתכן שילד שהתחסן חולה במחלה. לרוב בצורה קלה יותר.
דלקת קרום המוח  (Acute Meningitis)
דלקת קרום המוח מאופיינת בשלושה סימפטומים: כאבי ראש, הקאה חוזרת וחום גבוה. תינוק יכול לגלות מצב של אי-שקט או אפתיה. בהמשך חלה הידרדרות במצב ההכרה, עד כדי כך שהחולה אינו מגיב כצפוי לגירויים. בבדיקה מתגלים סימנים מנינגאליים כלומר, קשיון עורף וסימן על שם קרנינג וברוז'ינסקי: בהרמת העורף מתרוממות הרגליים, ובהרמת הרגליים חלה החמרה בכאב בעורף. הבדיקה הדחופה המתבקשת בשלב זה הינה ניקור מותני. בבדיקה זו מחדירים מחט דקה בין שתי חוליות עמוד השדרה אל תוך חלל קטן הנמצא במעטפת השדרה. זוהי בדיקה קצרה ולא מסוכנת, ונדיר ביותר, אם בכלל, שיופיעו סיבוכים. הבדיקה אינפורמטיבית מאוד. אם יש זיהום חיידקי, ניתן בדרך כלל לראות נוזל עכור ולהתחיל מיד בטיפול אנטיביוטי ובטיפול תומך. הנוזל נשלח למעבדה לזיהוי החיידק ולספירת כדוריות דם לבנות (לויקוציטים), בדיקת הימצאות חלבון, בדיקת רמת הסוכר ועוד. מטרת הבדיקות, בין השאר, היא לנסות להבדיל בין גורם חיידקי לגורם נגיפי. הגורמים העיקריים לדלקת קרום המוח הם חיידקים ווירוסים. מבין החיידקים יש לציין במיוחד את ההמופילוס אינפלואנזה.


Hemophilus Influenza type B: גורם התחלואה השכיח ביותר בילדים מתחת לגיל 4. מתבגרים ומבוגרים מהווים לעיתים קרובות, נשאים של החיידק ואינם מראים את תמונת המחלה. החיידק נמצא בהפרשות האף והלוע ומועבר ע"י זיהום טיפתי (התעטשות, נשיקות ושעול).
מהלך קליני: החיידק עלול לגרום לדלקת קרות המוח, עם סיבוכים שאריים של חרשות, הפרעות התנהגות, הפרעות שפתיות, אחור ברכישת שפה, הפרעות ראיה, פיגור שכלי והפרעות נוירולוגיות נוספות.
90% מהתחלואה היתה קשורה לילדים מתחת גיל חמש, הרוב מתחת לגיל שנתיים. ולכן הגיל המומלץ לחיסון הוא עד גיל שנתיים.
למרות שיש חיידקים ווירוסים נוספים הגורמים לדלקת קרום המוח הימופולוס אינפלואנזה הוא מהשכיחים בהם .
ניתן כחלק מהחיסון המחומש בגיל 2, 4, 6 חודשים ושנה.


אדמת


זוהי בדרך כלל מחלה נגיפית קלה, אשר עשויה לחלוף מבלי שיבחינו בנוכחותה. תקופת הדגירה, בדומה לחזרת, היא 14-21 יום. לפני הופעת הפריחה יכולות להופיע עליית חום קלה והרגשה כללית לא טובה. הפריחה ורודה ונמשכת כ-3 ימים. הפריחה מתחילה בקרקפת ועל הפנים ומתפשטת במהירות לגב. הנגעים אינם נוטים להתמזג ונראים כנקודות אדומות זעירות. שכיחה הגדלת קשרי (בלוטות) לימפה, בעיקר באזור העורף.
סיבוכי האדמת אינם שכיחים, וכוללים ירידה במספר טסיות הדם (טרומבוציטים) ודלקת המוח,המסוכנת במיוחד בילודים ותינוקות גדולים.  אצל מתבגרים יכולה להופיע דלקת מיפרקים, בדרך כלל כמה ימים לאחר חלוף המחלה החריפה. קרוב לוודאי שמדובר במנגנון חיסוני (אימוני), הגורם להשתתפות המיפרקים. במרבית המקרים, הדלקת קלה וחולפת ללא כל בעיות. מחלת האדמת היא בעלת משמעות רבה אם היא פוגעת באישה בהיריון, במרוצת השליש (הטרימסטר) הראשון להיריון. במקרה כזה יכולה להיגרם פגיעה קשה לעובר.


חזרת


מחלה קלה בדרך כלל, המועברת על ידי מחולל נגיפי (וירלי). שכיח זיהום תת-קליני (סובקליני), דהיינו מחלה ללא תסמונת קלינית כלל, או חולה שכל תלונותיו מסתכמות בכך שהוא "מנדנד", סובל מחום לא גבוה ומירידה קלה בתיאבון. החזרת מצטיינת בתקופת דגירה ממושכת יחסית – 16 עד 21 יום, שבעקבותיה מופיעים חום, חולשה, והגדלת בלוטת הרוק הגדולה (פרוטיד) בזווית הלסת התחתונה. החזרת מכסה את הזווית של הלסת התחתונה.
הילד עלול להתלונן על כאב באוזניים ועל קושי בבליעה. הבלוטה רגישה וכואבת. לא נדיר ששתי הבלוטות נפגעות. גם בלוטות רוק נוספות, תת-לסתיות (סובמנדיבולריות), עלולות להשתתף בתהליך המחלה. הנפיחות בבלוטות חולפת תוך 7-10 ימים, ואין צורך בטיפול ייחודי (ספציפי). לרוב סוגי הנגיפים אין טיפול תרופתי "אנטינגיפי" בניגוד לטיפול אנטיביוטי כנגד חיידקים. דלקת בלוטת הרוק אצל ילדים מסיבות אחרות היא נדירה, אך דלקת או הגדלת קשרי לימפה בצוואר יכולה להטעות ולהיחשב כחזרת. בדיקה של רופא, ואפילו של סבתא מנוסה, יכולה לאשר מיד שמדובר בחזרת ולא בהגדלת בלוטות לימפה באזור.
סיבוכי החזרת הם סיבוכים מאיימים. סיבוך שכיח יחסית הוא דלקת קרוo המוח - Meningitis.  סיבוך אחר של חזרת היא חירשות (בגלל פגיעה בעצב השמיעה). בדרך כלל החירשות היא חד-צדדית. למעשה חזרת היא הסיבה השכיחה לחירשות חד-צדדית נרכשת בילדות. דלקת הלבלב (Pancreatitis) ודלקת האשך (Epididmino-Orchitis), נדירות יותר. האחרונה פוגעת בזכרים, בעיקר לאחר גיל ההתבגרות, וברוב המקרים היא חד-צדדית. נדירה גם דלקת השחלה הפוגעת בנקבות, דלקת בבלוטת המגן ופגיעה בכליות.


חצבת


חצבת היא אחת המחלות הזיהומיות השכיחות ביותר בעולם, גם כיום בעידן החיסונים. הגורם למחלה הוא נגיף (וירוס). הנגיף מועבר בהדבקה טיפתית דרך מערכת הנשימה.  תקופת הדגירה (אינקובציה) נעה בין 10 ל-14 ימים, ובעקבותיה מופיעים עליית חום, נזלת, שיעול ודלקת הלחמיות - כל הריריות "בוכות".
בבדיקה גופנית ניתן למשש קשרי (בלוטות) לימפה, ובחלק הפנימי של רירית הלחי (מול השיניים הטוחנות השניות) ניתן לראות נקודות על שם קופליק, שמאפיינות את החצבת. הן נראות כגרגירי מלח על רקע אדום. 3-4 ימים לאחר הופעת החום מופיעה פריחה, שמתפשטת מהראש ומהצוואר, ומכסה בהדרגה את כל הגוף. הנגעים בעור נקודתיים ומרובים תחילה, ונוטים להתלכד לפריחה המכסה שטחי גוף נרחבים. הפריחה מתחילה להחוויר ביום השלישי להופעתה, ולכך מתלווה, בדרך כלל, שיפור בתחושת החולה. בתחילת המחלה החולה אינו סובל אור ומעדיף להישאר בחושך.
לאחר חלוף הפריחה, שכיחה נוכחותם של כתמים חומים על פני העור, והרופא המנוסה יכול להסיק שהחולה החלים ממחלת החצבת.
שכיחים סיבוכים, כמו דלקת אוזן תיכונה ודלקת ריאות (לרוב בעקבות זיהום משני חיידקי). דלקת המוח נדירה, אך מסוכנת. קיימים גם סיבוכים נדירים שתוקפים את החולה עד 10 שנים לאחר חלוף החצבת (SSPE). דלקת המוח יכולה לגרום באיטיות לפגיעה קשה ובלתי הפיכה במערכת העצבים המרכזית, הכוללת הידרדרות שכלית ופרכוסים.
המחלה יכולה לגרום גם לדלקת בחלל הפה, בקרנית העיניים, במערכת העיכול ולשלשול. בשנים האחרונות אנו עדים לפגיעה בכבד, המתבטאת בהפרעה בתיפקודי הכבד, בדרך כלל ללא צהבת בעור ובלחמיות.
בארצות מתפתחות, שבהן אין חיסון מסודר, החצבת גורמת לתחלואה קשה ולאחוז תמותה גבוה, בדרך כלל של תינוקות ושל ילדים קטנים, הסובלים מתת-תזונה, במיוחד מחוסר בחלבון.

טבלת מועדי החיסונים הניתנים לילדים בישראל
 
 


קישורים:
http://www.chisunim.co.il/
http://www.cdc.gov/vaccines/

התכנים המופיעים באתר נועדו לספק אינפורמציה בלבד ואינם בגדר עיצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה. לפרטים נוספים ראו את תנאי השימוש באתר. 

 


 

הרשמה לעדכונים מהאתר

הרשמו לרשימת הדיוור של פיקפיק ותקבלו
עדכונים מאיתנו למייל ולפייסבוק שלכם. >>

יעוץ אישי

יש לכם שאלות? רוצים לקבל ייעוץ אישי?
מלאו את פרטיכם ונשמח לעזור לכם. >>
כל הזכויות שמורות לפיקפיק 2010 | תקנון ותנאי שימוש
נבנה ע"י כתום